1.
אל תאפשרי לו להיות כל היום מול מסכים – כך ישלים את הפנאי עם חברים.
ילד שיושב כל העת מול מסך,
מפסיד חלק גדול מהווי החיים שלו.
חברים שלו בינתיים משחקים,
נהנים,
מתערים בחברה,
והוא יושב כשהמסך מול עיניו ומסתגר מפני כולם.
חבל…
2.
אל תכריחי אותו להתייחס לחבריו – קדמי אותו שלב אחר שלב.
חברים קוראים לילד לשחק עמם והוא לא בא,
הוא מתבייש ונשאר בבית?
נסי לסדר שיצא להיפגש עם החברים,
בלי לדבר על כך.
צאי אתו ביחד, להשליך את האשפה,
או לחנות המכולת.
אפשרי לו להסתכל איך הילדים משחקים ולהצטרף אליהם, כשיקראו לו.
אל תלחצי אותו להצטרף,
הוא יצטרף לפי הקצב שלו.
3.
אם הוא לא קובע עם אחרים, דברי את עם הורי החברים.
אם הילד לא יוזם וחברים לא באים אליו,
טלפני את להורים של חבר והזמיני אותו אליכם הביתה.
כשחבר יגיע לביתכם –
ילדך כבר יצטרף אליו.
אם לא תתערבי
תגלי כי לאט לאט יקבע הילד עם חברו בעצמו,
ויתחיל להיכנס לחברה.
4.
אל תעשי ענין גדול מדי אם העליב חבר – הוא יבין שלא כדאי לו די מהר.
ילד שאינו אוהב חברים,
לעיתים לא מסתדר עם החברים.
הוא לא יודע קודים חברתיים.
הוא לא יודע איך כדאי לדבר,
לא יודע איך להעיר.
הוא עלול לפגוש את החבר ולדבר אליו בצורה לא יפה ולהעליבו.
אל תעשי מזה ענין,
אבל התחילי ללמד את הילד אט אט,
פסיעה אחר פסיעה,
איך להתנהג עם חבר,
ואיך לא כדאי לו להתייחס אליו.
5.
ספרי לילדך על חברות נפש שלך, הוא ילמד מסיפורייך להתייחס לחבר כמו אח.
ספרי לילדך על החברה הטובה שלך,
איך הייתן נפגשות יחד,
איך שיחקתן יחדיו בהנאה,
האם רבתן או לא,
אם כן, מה גרם לכן לריב.
איך פתרתן את המריבה ונעשיתן שוב חברות.
ספרי לו איך אהבת אותה אהבה עזה,
איך נשארתן בקשר עד היום, על אף שהיא גרה מעבר לים.
ילדים אוהבים לשמוע את סיפורי הוריהם,
והם, מבלי משים,
גם מחקים אותם, ומשתדלים לנהוג כמותם, אם הדברים מצאו חן בעיניהם.
6.
הבהירי לילדך שהוא בסדר ומצוין בכל מקרה ובכל עניין.
כשאדם יודע שהוא בסדר גמור, הוא לא צובר מרמור.
הוא לא נכנס למערה,
הוא לא חושב כל הזמן על מסכנותו.
ברגע שתבהירי לו שהוא בסדר גם כך,
יהיה לו קל יותר להשתנות מעט.
7.
קחי בחשבון שייתכן שזהו אופי, טבע ומשהו מולד – זה בסדר כל עוד לא מזיק לאף אחד.
להיות שקט, לא חברותי, ילד צדדי ופינתי, זה לא דבר רע,
זה לא מזיק על פי רוב לסביבה.
יתכן שאף לו זה לא יזיק, כי טוב לו ככה.
אבל בכל זאת, טוב שאת מנסה ועושה מה שאפשר,
כדי שיהיה הטוב ביותר בשבילו,
לדעתך.
8.
המורה רואה בתוך השטח – תוכלי להיעזר בו לבטח.
המורה נמצא שם, כדי לזהות את הבעיה.
הוא שם כדי לראות עד כמה הילד בלתי חברותי ולנסות לחבר אותו לאחרים.
ברגע שאת, אימא, משוחחת עמו ומבקשת,
הוא יצליח, אולי, הרבה יותר ממך.
הוא יכול לשדך את הילד לחבר,
כדי שילמדו יחד,
כדי שיכינו תכנית לכיתה,
כדי שישחקו יחד בהפסקה,
או כל רעיון אחר שיעלה בדעתו ויוכל לקרב את הילד לחבריו.
כל עוד המורה יעשה זאת בחכמה,
הוא יכול להצליח במקום שבו את לא הצלחת.
9.
אל תילחצי אם מסתובב עם חבר אחד בלבד, בכל אופן, זה יותר מאף אחד.
ילדים שאינם חברותיים מדי, מסתפקים לפעמים בחבר אחד.
אל תאמרי: "הילד הזה תמיד לבדו!"
כי הוא לא לבדו. חברו עמו.
יש כאלו שצריכים סביבם המון רב, ויש כאלו שממש מסתפקים באחד
ומרוצים עד לב שמיים.
יתכן שאת, או בעלך כאלו,
ואולי אפילו ממש לא רע לכם כך.
נכון?
10.
אל תאמרי לפניו: "הוא כל כך שקט וכל כך מופנם", כי כך ימשיך ויהיה כזה לעולם.
אם תדביקי לילד תווית האומרת:
"תמיד הוא כך, לא חברותי, לא מתחבר, לא מסתגל לחברה" –
הוא לא ישתנה אף פעם.
כי בן אדם לא מנסה להפוך את עצמו בכל הכוח,
זה שואב כוח ורצון שהוא חושש שאין לו.
אם הוא חושב שזה פשוט ובר שינוי,
הוא עושה את המלאכה.
אם הוא שומע שכך הוא,
ושכזה אולי נולד,
הוא לא יילחם על פי רוב,
וחבל…
