אחריות נכס ברזל

אחריות

הורים חייבים להיות אחראים על עצמם ועל ילדיהם. הם מחויבים בגידול ילדיהם,
בחינוכם ובסיפוק צורכיהם. אם הורה לא ירגיש אחראי כלפי יוצאי חלציו ויעשה ככל
העולה על רוחו, מבלי להתחשב במחויבויותיו – כי אז לא ימלא תפקידו כהלכה.
קשה לנו, בתור הורים, לראות היכן מסתיימת אחריותנו, והיכן מתחילה אחריותו של
הילד. לא נוכל להניח את האצבע על קו מסויים ולומר: זהו זה, כאן בדיוק מסתיימת
אחריות ההורה, וכאן בדיוק מתחילה אחריות הילד. אבל כן נוכל לומר, שכל דבר שהילד
מסוגל לעשות בעצמו ובאופן חיובי, כדאי שיבצע אותו.
הורים מלאי מסירות ואהבה כלפי ילדים, עלולים לשגות ולחשוב בטעות שכיוון שהילד
הוא שלהם – האחריות על כל הליכותיו עליהם. לא כן הדבר. כל עוד הילד אינו מסוגל או
שאינו יודע לעשות דבר, צריכים ההורים לעשות למענו, כמו להכין דייסה לתינוק בן שנה.
אבל כאשר הילד יודע להכין לעצמו, נוכל לאפשר לו להתנסות בזאת (כמו להכין את
הכריך לארוחת עשר).
ילד שנאפשר לו להתנסות ולעשות, ידע לעשות בעצמו דברים ולא יהיה ילד תלוי. הוא
יעריך את עבודת האם כשהיא עושה למענו, וגם ידע שאמא אינה משרתת שחייבת
לעשות עבורו דברים שהוא בעצמו יכול לעשות. האחריות המוטלת על הילד אינה
קשורה למצב הכלכלי השורר בבית. היא קשורה רק לחינוך וחינוך להתמודדות זהו נכס
ברזל עבור הילד לעולם ועד. איך נקנה את האחריות לילדינו?
כדי שילד ייטול את האחריות לידיו, עלינו לאפשר לו לשאת באחריות, אבל לא להשליך
עליו את האחריות. איך נאפשר לילד לקחת על שכמו אחריות?
לא נהיה אחראים מידי, כלומר: לא נישא על עצמינו אחריות שאינה צריכה להיות טעונה
על גבינו. אימהות רבות מעדיפות לעשות הכל בעצמן, שולחות את הילדים למוסדות
לימודיהם ודואגות לעזור להם בלימודים. כאשר האם אחראית מידי, יתקשו הילדים
לקחת אחריות, מכיוון שלא תהיה להם הזדמנות להיות אחראים בעצמם על עצמם.
לעומת זאת, כאשר נבהיר לילדים על ידי מעשים ועל ידי מילים שישנם תחומים שהם
אחראים עליהם, ואם לא ינהגו באחריות הדבר לא ייעשה – יגדלו הילדים אחראים יותר.
אבל חובה עלינו כהורים לדעת, שכפי שהאחריות חשובה לילד, כך היא עלולה לגרוע,
אם נשליך אותה על הילד מבלי שלילד תהיה אפשרות להכיל אותה. לא נשאיר לילד בן
ארבע שישמור במשך שעה על תינוק בן שנתיים, לא נבקש מילד בן שש לפרוס לחם
לכל המשפחה בסכין חדה, ולא נוכל לבקש מילד בן עשר שיתפקד בבית ארבעה ימים
בלעדינו.
החינוך לאחריות חייב להתחיל מרגע הולדת התינוק. ישנם דברים שאפילו תינוק קטן
יכול להיות אחראי להם, כמו למשל בקשת אוכל בזמן רעב. כשהתינוק רעב הוא יבכה,
ובבכיו יעשה צעד לקראת נטילת אחריות. כשיגדל, ילמד להושיט את ידיו כשירצה לצאת
מהמיטה או לנענע את ראשו כשירצה שינדנדו אותו. מגיל רך מאד מבין הילד, שגם אם
אמא תעשה עבורו – הוא צריך לקחת את עצמו לידיים: לרמז לה ולהסביר לה את רצונו.
ילד לומד להיות אחראי שלב אחר שלב. בשלב הראשון יהיה אחראי לצרכיו הבסיסיים
בלבד. כשיגדל, ילמד לקחת אחריות גם על עניינים חשובים יותר, כמו למשל על הכנת
שיעורי הבית שלו, או על הגעה בזמן לכיתה וחזרה בזמן הביתה.
אחרי שידע לשאת באחריות לגבי ענייניו הפרטיים, יוכל ללמוד לקחת אחריות, עלינו
להדריכו איך לעשות זאת. אחר כך יש לבקר ולבדוק שהוא הבין, ולבסוף לאפשר לו
לבצע את המטלה, בו בזמן שאנו מוכנים להושיט יד ולעזור.
כדי שילד יישא באחריות מרצונו ויעבור את השלבים שהזכרנו, יש צורך ללמד אותו את
התורה הזו ששמה אחריות.

אם ילד אינו מסדר את חדרו למשל, לא נוכל לבוא אליו בטענות או לצפות ממנו שיסדר –
אם לא לימדנו אותו איך לעשות זאת. לא כל דבר שברור וידוע לנו, יהיה ברור כל כך גם
לילדינו.
גם אחרי שנלמד אותו את אופן הביצוע, נצטרך להיות בסביבה ולבדוק אולי הילד זקוק
לעזרה, אולי הוא לא הבין במדיוק, אולי יש לו שאלה, רק כאשר הדברים ברורים לילד
וברור גם לנו שאינם קשים לביצוע עבורו – נוכל לאפשר לו לשאת באחריות לעניין
הספיציפי הזה.
ילד מתחזק ומתאמץ להצליח כשהוא מקבל פידבק חיובי, כשאנחנו מראים לו שראינו
את אשר עשה, ואנו מעריכים זאת, ושלדעתנו יש לו הכישרוים המתאימים לכך. העידוד
הזה, שחייב לזרום מתוכנו אל ילדינו, הוא כמים המשקים את הפרחים. גם אם הפרחים
הם יפים ופורחים, הם ייבלו וייסגרו אם לא יושקו במים.
אם אנו רוצים להקל על ילדינו לשאת באחריות, נדאג להשקותם, נדאג לעודדם. נתעלם
ממה שלא נעשה, נראה תמיד את מה שנעשה. גם דברים שנראים קטנים בעינינו, בעיני
הילד הם קשים ומרגיזים. העידוד שלנו ייטע בו כוחות חדשים.
אין ספק ששיטת העונשים אינה פועלת לגבי נטילת אחריות מצד הילד. כאשר אנו,
ההורים, נוטלים אחריות על לקיחת האחריות של הילד או על אי לקיחת אחריותו, אנו
בעצם נוהגים באחריות מופרזת. האחריות מוטלת על אדם אחד בלבד. אם נטלנו את
האחריות לאחריותו אין סיבה שהילד יתעקש ליטול את האחריות לעצמו, ובכלל,
העונשים מטרתם להכריח את הילד ליטול אחריות. אחריות אי אפשר להכריח ליטול,
אפשר רק לנוטלה מתוך הבנה ורצון.
אם הילד ייטול אחריות מתוך כפייה, הוא יעשה את הדברים, אבל יחכה כל העת לרגע
שיוכל להשיל את המשא הכבד מעל שכמו, כי לא הפנים אותו.

יש לכם שאלות נוספות ? אתם מרגישים אובדי עצות בתחומים מסוימים?
מנוחה פוקס במיזם חד פעמי לטובת הציבור- שיחות ייעוץ טלפוניות
לפרטים נוספים לחצו כאן