מה לעשות עם ילד שפוחד שלא אוהבים אותו?

מה עושים עם ילד מפונק שרק רוצה על הידיים? למה הוא כזה? איך אפשר לגרום לו לחדול מכך?

התופעה מוכרת וידועה בבתים רבים. מה שהופך אותה לבעייתית היא מידת האובססיביות שלה.
אנחנו מכירים את הילד שלא פוסק כל היום לרדוף אחרי האם ומנדנד לה ללא הפסקה: את אוהבת
אותי? את באמת אוהבת אותי? בטוח שאת אוהבת אותי? ולא נרגע גם אחרי שאמא מודה אלפי
פעמים באהבתה הגדולה כלפיו.

לפעמים הילד צודק. הוא מרגיש שאין אוהבים אותו בבית הזה, הוא מרגיש שהוא דחוי, שמשתדלים
שלא לראותו, לא להיות במחיצתו ולא ללטף את פניו. והדבר באמת נכון, הורה כזה יכול לבוא אלי
ולומר ל"אני לא יודע מדוע אינני מרגיש אהבה לילד הזה, אינני יודע מדוע אני לא אוהב אותו כמו
את יתר הילדים" כאן אנחנו מוצאים את הביצה והתרנגולת. הילד מעצבן, ההורה לא מצליח
להתחבר ולאהוב, הילד מרגיש דחוי ומעצבן עוד יותר, ההורה דוחה את הילד עוד יותר, הילד מרגיש
זאת והנה הוכחה לתחושתו הברורה כי אינו רצוי כלל.

אבל לפעמים נשאלת השאלה: איך הילד יכול לומר שאינני אוהב אותו והלא אני באמת אוהב אותו
יותר מהאחרים, אני קונה לו כל מה שמבקש, אני עושה עבורו כל מה שרוצה, אני לא מפסיקה לחבק
ולנשק אותו, אני לוקחת אותו אתי לקניות יותר מאשר את האחרים ועוד ועוד.

במקרה כזה הילד אינו צודק כלל, לדעת הוריו, הוא מקבל בלי סוף ומתלונן בלי סוף. איך אפשר
לשכנע ילד שמקבל בלי סוף וחושב שאין אוהבים אותו שאכן אוהבים אותו מאד מאד?
התשובה לכל זה היא שעלינו, ההורים, לבחון את התנהגותנו כלפי הילד ואת יחסנו אליו. אם הוא
מקבל פחות או יותר כיתר אחיו ואנחנו בטוחים באהבתנו כלפיו, סימן שיש להתייחס לדבריו באופן
אחר, לא בצורה שהוא מבקש שנתייחס, כי לפעמים הוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה ולמה הוא
חותר להגיע.

איך באמת להתייחס לילד שלא מפסיק לומר: אמא, את לא אוהבת אותי!

1. בדקו היטב, האם הילד הזה באמת אהוב ורצוי? האם אתם, ההורים, אוהבים אותו על אף
שהתנהגותו אינה כלבבכם? האם אתם באמת אוהבים אותו או רק אומרים לו כך? האם
אתם מראים לו את אהבתכם? מחבקים? מנשקים? אומרים במילים שאתם אוהבים?

2. אם אתם באמת אוהבים את הילד, אל תאמרו לו לעולם: "אם תרביץ לאחיך, אני לא אוהב
אותך!" או:"למה עשית לו ככה? עכשיו לך ממני, אני לא רוצה עוד לראות אותך!" או:" למה
לא שמעת בקולי? אתה לא ילד שלי!"

3. אם אתם באמת אוהבים את הילד – אל תתחנפו אליו, אל תקנו לו מתנות יקרות מיותרות,
אל תוכיחו לו זאת במלים אין ספור, אל תנסו לשכנע אותו באהבתכם, אהבה אמתית אמורה
להיראות אין צורך להבליטה. אם יאמר לכם שוב ושוב: אבא, אתה אוהב אותי? אמור לו:
"אני אוהב אותך גם כאשר אני לא אומר זאת, אני עסוק ולא יכול כל היום לומר לך זאת"
אבל לעומת זאת כשהילד לא מבקש עבור לידו באופן טבעי, לטף ראשו, נשק אותו, וכך ילמד
שהוא אהוב לבך.

4. אין צורך לגרום לכך שכל הילדים יקבלו הכול באופן שווה. אם תנסו לעשות זאת תגלו מהר
מאד שהם לא מרוצים. אין זו בעיה לגלות שגרגירי התירס שקיבל האחד אינם זהים
במספרם למה שקיבל האחר, ילד שרוצה להתלונן תמיד ינגן לכם על המצפון שהתיק
שקניתם לאחיו יקר יותר, ושהחצאית של האחות פרחונית יותר. אם אתם נותנים לילד מכל
הלב הניחו להשוואה הזו, הסבירו לו שכל אחד מקבל כפי צורכו לפי ראייתכם.

5. אינכם רוצים שהילד ישווה בין מה שאתם נותנים לו ומה שאתם נותנים לאחיו? אל תשוו
אתם בינו לבין אחיו: "למה אתה מתלונן? אחיך אף פעם לא מתלונן על מה שמקבל.."

6. קורה לפעמים שבאמת הטבע של ילד מסוים שונה מיתר הילדים, הוא צורך יותר תשומת לב,
אהבה, רכות, חמלה, קבלה, התייחסות, אם יש לכם ילד כזה הכירו בזה. זה כמו ילד שצורך
תשומת לב על בסיס מחלה כלשהי, להבדיל, תנו לילד זה יותר, אבל עשו זאת בעדינות לבל
ירגישו הילדים האחרים שאתם מתייחסים אליו באופן יוצא דופן, דבר שעלול להביא

למירמור. תנו לו יותר זמן איכות שלכם אתו, תנו לו יותר עידוד להתנהגותו הנאה, והרבה
הרבה רוך ואהבה. אל תחמיאו כדי לצאת ידי חובה, אל תשבחו אותו על דברים שלא עשה
כשורה, היו כנים, אמתיים, אבל מלאי אהבה.

7. גם אם הענשתם את ילדכם, נזפתם בו, אולי צעקתם עליו במלוא כעסכם כשהעלה את
חרונכם – זכרו שאחר המקרה הוא אהוב ליבכם והראו לו זאת. עשו הפרדה בין אהבתכם
שלא תפוג לעולם לבין כעסכם עליו שלעתים הוא צודק והכרחי.
כלל ברזל:
למדו עצמכם להיות חמים ואמפטיים כלפי ילדיכם. אל תטפלו בילדים באופן טכני והכרחי, טפלו בהם
מתוך אהבה מתמדת והבנה שהמשפחה היא הדבר החשוב לכם ביותר בחייכם.

יש לכם שאלות נוספות ? אתם מרגישים אובדי עצות בתחומים מסוימים?
מנוחה פוקס במיזם חד פעמי לטובת הציבור- שיחות ייעוץ טלפוניות
לפרטים נוספים לחצו כאן