"את לא מחליטה עלי": איך מתמודדים עם חוצפה?

מנוחה, הצילו!!!

לפי הפתיח את בטח מבינה שאני מ-א-ו-ד צריכה את עזרתך…

אז ככה. יש לנו 4 ילדים, והשנייה שבהם ילדה בת 4 מלאת מרץ, יוזמה, שליטה והרבה מאוד חוצפה… בפרט בזמן האחרון, התחלנו לשמוע משפטים כמו "את/ה לא מחליט/ה עלי", "מה אכפת לי".

אני לא יודעת איך להתמודד עם ההתנהגות יוצאת הדופן הזו, יחסית לכולם. יש לציין שאני כמובן לא מתעלמת, אלא מדברת, וגם מענישה אם צריך, אך כרגע איך תוצאות לעניין.

היום קרה דבר יוצא דופן, שבגללו החלטתי לשתף אותך בעניין. קיבלתי פתק מהגננות, שהיא שברה את הלוח המחיק ואת סט הטושים המחיקים. בקשו מאיתנו להשלים 20 ש"ח לגן.

נראה לי שהפראות הזו כבר עברה את הגבול וצריך להתנהג בצורה אחרת… רק כיצד?

* * *

שלום לך, אימא יקרה,

אני מבינה למצוקתך ולבקשת העזרה שלך. לא נעים כשילד מתנהג באופן כזה. לא נעים לשמוע אותו, לא נוח להיות במחיצתו, ויותר מכל – לא ברור מה יש לעשות אתו.

ילדתך בת ה-4 היא ילדה שניה במשפחה. אני מנחשת שהילד הראשון הוא ילד קשוב ואחר. את גם מציינת שהתנהגותה יוצאת דופן יחסית לאחרים.

ילדתך מנסה ממש בכוח לגרום לך להתייחס אליה.

כשהתחצפה פחות, את, אימא, התייחסת פחות.

כשהיא מגזימה בחוצפתה, את כמובן, כפי שכתבת, לא מתעלמת, אלא מדברת, מענישה ואולי גוערת.

הילדה מרגישה שכאשר את מתייחסת אליה, ולא משנה באיזה אופן, היא שווה וקיימת. היא חוששת לחדול מהתנהגותה, כי אז, אולי, תחדלי להתייחס אליה.

אני מציעה לך לשנות כיוון וגישה.

בתך יודעת שאינך מרשה לה לדבר אליך כפי שהיא מדברת. היא מתחצפת, כי היא מקבלת משהו מנגד. היא מקבלת את תשומת לבך.

כדאי לחדול מלצעוק, להעניש ולדבר. כבר ראית שכל אלו לא עוזרים.

אמרי לה בפעם אחרונה שלא נעים לך לשמוע אותה מדברת כך.

"אם אשמע שאת מדברת אלי בצורה של חוצפה, אני פשוט ארגיש שלא מתחשק לי להתנהג אליך יפה. אם רציתי למשל לשאול אותך אם את רוצה לאכול פרוסת עוגה, אני לא אשאל זאת, כי קשה לי לנהוג יפה למישהו שמתנהג אלי בהתנהגות שאינה ראויה. לכן, מהיום, כשתדברי אלי בצורה כזו, תגרמי לכך שלא יהיה לי חשק לעשות בשבילך דברים נחמדים.

"לעומת זאת, אם אשמע שאת מדברת יפה, כנראה ממש ארגיש שגם אני רוצה לדבר אליך יפה. פתאום אחשוב לעצמי: "איך אני יכולה לשמח את בתי, שאני אוהבת כל כך? ומדי פעם אני בטוחה שאצליח לשמח אותך".

מאותו רגע, נסי לשמור על שקט נפשי. אל תתרגזי כשהיא תנסה להביא אותך לרוגז, כי אז הגלגל לא ייעצר.

אל תגיבי כשהיא מתחצפת, אבל ברגע שתפנה אליך באופן יפה, עצרי ואמרי לה: "ילדה צדיקה שלי, בדיוק רציתי שתבואי אתי לחדר, אני אקפל את הכביסה ואנחנו נדבר לנו יחד, אני כל כך אוהבת לשוחח אתך ולשמוע איך היה בקיטנה או בגן…".

כשהילדה תסתגל לדיבור יפה מכיוונך, היא תשנה כיוון. היא תבין שכדי להיראות לא צריך לשבור כלים.

המשיכי בחיזוקים החיוביים, והמעיטי בשליליים.

לגבי הגן, יש סיכוי שילדתך כבר יודעת שהגננת מרכלת והדברים מגיעים לאזניך, כך שהיא עושה הכול כדי שתשמעי. הבית הוא המוקד של חינוך הילדים. על ידי ההתייחסות החדשה שהצעתי לך לנהוג לפיה, הילדה תגדל בהבנה שהיא שווה וחשובה גם כשאינה מזיקה, ויש סיכוי שגם בגן שלה היא תתחיל להרגיש אחרת, וגם בכל מקום אחר.